Vayedaber

Shvi'ite

Daf 4b

משנה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

Traduction

Dans le mois qui précède le nouvel an (41)Selon le Talmud B. (Rosh Hashana 10b), les 30 jours qui précèdent la schemita y sont joints à titre de supplément. Cf. (Yebamot 83a), et ci-après, Maasser Sheni, 1, 1 ( 52c). de la 7e année, on ne peut ni planter, ni renforcer le cep de la vigne sous terre, ni greffer; mais, si par erreur, on a fait l’une de ces 3 opérations, il faut arracher la branche. R. Juda dit (42)(Pessahim 55a).: toute greffe, qui après trois jours n’a pas pris consistance, n’adhère plus (il faut donc s’y prendre 33 jours plus tôt). Selon R. Yossé et R. Simon, il faut 2 semaines pour la greffe (soit 44 jours avant le nouvel an).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין נוטעין וכו' לאו משום תוספת שביעית הוא אלא כדמפרש בגמרא מפני החשד שלא יאמרו בשביעית נטעו הואיל דאינו ניכר שנטעו לפני שביעית כל שהוא פחות מל' יום:

ואין מבריכין וכו'. הברכה הוא שכופף את היחור של אילן לתוך הארץ ומכסהו בעפר והיתור יוצא לצד האחר והרכבה שמרכיב נוף של אילן זה על גב אילן אחר שהוא ממינו:

הלכה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַרְכִּיבִין כו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר זִימְרָא מַתְנִיתָא בִסְתָם הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁחָרַשׁ מוּתָּר.

Traduction

R. Eleazar dit au nom de R. Yossé bar Zoutra: la Mishna parle du cas où l’on ignore si la semence a pris racine; mais si l’on en est certain et que des produits nouveaux aient poussé, c’est permis.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתניתא בסתם הא דבר ברי שחרש מותר. כלומר הא דאסרו ליטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית לא אסרו אלא מפני מראית העין שלא יאמרו בשביעית נטעו כדפרישית במתני' והלכך קאמר דהיינו דוקא בסתם שאינו ניכר שנטעו קודם לשביעית אבל אם דבר ברי הוא שנטעו לפני שביעית כגון שחרש וחפר בארץ למקום הנטיעה שיעמיד שם את האילן ונראה לכל הוא שעשה זה לפני שביעית מותר ליטע שם האילן אף בפחות מל' יום:

הלכה: מְזָהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת כו'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי בְּרָם כְרַבָּנִין מְזָהֲמִין מְתַלְּעִין בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בַּמּוֹעֵד. 4b כָּאן וְכָאן אֵין מְגַזְּמִין אֲבָל נוֹטֵל הוּא אֶת הָרוֹאֶה.

Traduction

L’avis exprimé dans la Mishna, qu’il faut cesser d’enduire les jeunes arbustes à partir du nouvel an, est celui de Rabbi (le rédacteur de la Mishna); mais, selon les autres sages, ces opérations sont permises toute la 7ème année, sauf aux jours de demi-fête (de Pâques ou de Souccôth); à aucune de ces époques, il n’est permis d’épointer les branches, mais il est toujours permis d’enlever les vers visibles à la surface.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתניתא דרבי וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן בענין זה לא מצאתי בפירוש ובתוספתא (בפ''ק) גרס רשב''א אומר במועד צורד בשביעית חותך וקתני בתרה מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין ומגזמין עד ר''ה ונוטל את הרואה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף סמין את הגפנים בשביעית ופי' סמין זהו מזהמין שמושחין אותו בסם שריחו רע להבריח את התולעים שבגפנים ולפ''ז יש לגרוס הכא כן מתני' דרבי שמעון דהא דקתני מזהמין כרבי שמעון בר''א דאיהו דס''ל הכי בין במזהמין ובין בקוטמין והיינו מגזמין ברם כרבנן מזהמין מתולעין בשביעית כלומר בשביל התולעים אבל לא במועד דחמירה משביעית כאן וכאן אין מגזמין ומתני' דקתני קוטמין כרשב''א אתייא דרישא דברייתא נמי כותיה:

אבל נוטל הוא את הרואה. כלומר מה שלפניו והוא רואה שראשיהן תלויות נוטל וקוטם אותם דמכיון שאינו מחזר לקטום את כל הראשי נטיעות אלא מה שלפניו מותר:

אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. לֹא עָקַר פֵּירוֹתָיו מַה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי לָא הֲווֹן יָֽתְבִין בְּצוֹר אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמֵיהוֹן הוֹרֵי רִבִּי לָא יִשְׁפְּכוּ פֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֲנִי לֹא נִמְנֵתִי עִמָּהֶן בַּעֲלִייָה. אָֽמְרִין נֵצֵא לְחוּץ נִלְמַד נָֽפְקוּן וְשָֽׁמְעוּן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מְחַדְּשִׁין עַל הַגְּזֵירָה. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מוֹסִיפִין עַל הַגְּזֵירָה.

Traduction

Dans le mois qui précède la nouvel an de la 7e, est-il dit, on ne peut ni planter, ni renforcer la vigne sous terre, ni greffer; mais, si par erreur, une de ces opérations a été accomplie, il faut arracher la branche. Quelle est la règle pour les fruits, lorsqu’on a oublié d’arracher la branche? Comme R. Aba et R. Ila se trouvaient assis à Tyr pour l’étude, on leur présenta cette question et R. Ila décida qu’il faut rejeter les fruits. Quant à moi, dit R. Aba, si je faisais partie du conseil (et que j’aie un avis à émettre), je proposerais d’aller consulter. On sortit en effet, et l’on apprit (43)Voir même série Terumot 5, 4 ( 43c). que, selon R. Yona ou R. Isaac bar Tablya au nom de R. Eleazar, on ne renchérit pas sur cette prescription (et l’on n’est pas tenu de jeter les fruits). C’est aussi l’avis de R. Yossé ou R. Isaac bar Tabliya, au nom du même.

Pnei Moshe non traduit

לא עקר. את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר דר' בא ור' אילא הוו יתבין בצור ובא מעשה כזה לפניהן והורי ר' אילא שישפכו פירותיו ישליכם לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעלייה עם החברים לאסור אלא נצא לחוץ ונלמד כלומר נשאל מה שארי חברים אומרים בדבר זה ויצאו ושמעו ר' יונה וכו' אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה הוא כדאמרן ואין לחדש עליה ולאסור להפירות:

ר' יוסה וכו' אין מוסיפין על ההלכה. כצ''ל וכך הוא לקמן (בפ''ק דמעשר שני) וכלומר אף אם היתה הלכה ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות:

רִבִּי יוֹסָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָה בָּעֵי מַה בֵּין הַמְּזָהֵם לָעוֹשֶׂה לָהּ בַּיִת. הַמְּזָהֵם אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר בַּיִת עוֹשֶׂה לָהּ צֵל וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתָן.

Traduction

⁠—Mais, demanda R. Yossa au nom de R. Abouna, pourquoi, selon les autres sages, est-il permis d’enduire les arbustes, tandis que l’on ne pourrait pas leur construire une hutte? -C’est que, fut-il répondu, l’opération qui consiste à les enduire les préserve de la ruine, tandis que la construction d’une hutte leur procure de l’ombre et les développe.

Pnei Moshe non traduit

מה בין המזהם לעושה לה בית. להתנא דהתוספתא פריך דקתני סמין את הכפנים בשביעית כי מה בין זה לעושה בית על הנטיעות דלא התירו במתני' אלא בערב שביעית ומ''ש מזהמין דמתיר אף בשביעית דקס''ד דתרוייהו לשמירה הוא דעבידי שלא יתקלקלו האילנות:

וקאמר דהיינו טעמא דהמזהם אינו אלא כמושיב שומר כלומר שלא יתקלקלו וכל כה''ג אף בשביעית מותר אבל בית שמסכך עליהן ועושה להן צל ומחמת זה הן גדילין בשביעית לפיכך אסור:

נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְקַייְמוֹ. תַּנֶּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי דְּבַר דְּלָיָה נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ אָסוּר לְקַייְמוֹ. וָאַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי הֶחָשָׁד אֲבָל מִפְּנֵי הַבִּינְייַן אַב בְּנוֹ בוֹנֶה.

Traduction

⁠—Si quelqu’un, après avoir fait une telle plantation meurt, est-il permis à son fils de la maintenir? -C’est interdit, répond R. Jacob bar Abayé de Bardelia. Ceci est conforme à celui qui dit qu’il faut éviter tout soupçon de mal (imputable en ce cas au père); mais, au point de vue des constructions érigées par le père, le fils peut les continuer.

Pnei Moshe non traduit

נטעו ומת. מהו שבנו יהא מותר לקיימו:

ואתיא כמ''ד מפני החשד. שלא יהו חושדין שנטעו בשביעית מאחר שאינו ניכר אם נטעו קודם שביעית והלכך בנו ג''כ אסור לקיימו מהאי טעמא שלא יאמרו מקיים הוא נטיעה של שביעית:

אבל מפני הבניין. אבל למ''ד דטעמא הויא מפני קנס חכמים שקנסו אותו לעקרו על שעבר ובנאו ונטעו פחות מל' יום לפני שביעית:

אב בנו בונה. בתמיה כלומר זה שייך דוקא אצל האב שהוא בנאו אבל בנו וכי הוא בנה דליקנסיה ולדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן:

תַּמָּן תַּנִּינָן הַמְּבַקֵּעַ בַּזַּיִת לֹא יְחַפֶּה בֶּעָפָר אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בָּאֲבָנִים וּבַקַּשׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָא בָּעֵי מַה בֵּין קַשִּׁין וּמַה בֵין עָפָר. קַשִּׁין אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר עָפָר עוֹשֶׂה לָהּ טִינָּא וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתוֹ.

Traduction

On a enseigné plus loin (4, 5): ''Si l’on découpe du bois d’un olivier, on ne doit pas couvrir la place dénudée avec de la terre, mais avec des pierres ou de la paille'' (pour qu’il ne dessèche pas). Or, demanda R. Yona au nom de R. Yossa, pourquoi est-ce permis avec de la paille et non avec de la terre? - La paille sert seulement de préservatif; mais la terre, ou rigole d’argile faite pour lui le fertilise, et profite à son développement.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. לקמן (בפ''ד) המבקיע בזית ליקח ממנו לעצים לא יחפה בעפר את מקום הבקוע אבל מכסה הוא באבנים ובקש ובעי נמי ר' אבונא מה בין זה לזה ומשני ליה דכשמכסה בקשין אינו אלא כמושיב שומר ששומרו שלא יתיבש אבל בעפר עושה לה טיט ומחמת כן הי' גדלה וזה אסור בשביעית:

תַּנֵּי הַנּוֹטֵעַ הַמַּבְרִיךְ הַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וּמוּתָּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוּ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. מַה טַעַם רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבַשָּׁנָה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ אָמַר רִבִּי זְעִירָא שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה.

Traduction

On a enseigné (44)''Comp. Même série, Orla 1, 2( 61a); Rosh hashana 1, 2 ( 57a), et Babli, ibid, 9b.'': si l’on plante ou l’on greffe au moins un mois avant le nouvel an, cet intervalle suffit à constituer l’année entière (comme stage, orla) et il est permis de maintenir ce plant la septième année; mais, si c’est moins d’un mois avant ladite époque, cela ne compte pas comme année, et il est interdit de la conserver. Toutefois les produits de cette plantation sont interdits jusqu’au 15 du mois de Shevat (qui est le nouvel an des arbres). -Et pourquoi est-ce interdit jusqu’à ce moment? -C’est que, dit R. Yassa au nom de R. Yohanan, on le déduit de l’expression dans l’année. Or, quel est le sens de cette expression? Il est dit, remarque R. Zeira: pendant 3 ans ils vous seront inaccessibles, et ne pourront pas être mangés; et l’année suivante, etc (Lv 19, 23); c’est-à-dire qu’il faut encore un intervalle de temps dans la 4e année.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא (בפ''ב):

עלתה לו שנה תמימה. כשיגיע אחד בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה שנה למנין שני ערלה:

ומותר לקיימו בשביעית. אם ערב שביעית היא:

לא עלתה לו שנה. לערלה עד א' בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו בשביעית הואיל ונטעו בפחות מל' יום לפני שביעית:

אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר''ה אסורין עד ט''ו בשבט אותן פירות שחנטו אחר ר''ה של שנת השלישית אע''פ שזה כמי שעברו עליו ג' שנים שהרי הל' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפילו כן אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה הוא לנטיעות דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדיליף לה מקרא:

ובשנה. כתיב וכדמפרש ואזיל דמה את שמע מינה מהאי ובשנה וקא''ר זעירא דה''ק משום דכתיב שלש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו דובשנה מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו כגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אחר ט''ו בשבט שמותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דמוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית שלו וצריך פדיון אם חנטו קודם ט''ו בשבט:

תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן כּוּפָּר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַשְׁקֶה כָּל הַנּוֹף וְיוֹרֵד עַל הָעִיקָּר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה בֵּין עַל הַנּוֹף בֵּין עַל הָעִיקָּר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי מַשְׁקֶה בְסַלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי מַשְׁקֶה בְסַלָּא. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא רִבִּי יוּדָן בַּר גּוּרִייָא מַשְׁקֶה בְסַלָּא וְעָדַר וְכִי מִתְכַּוֵּין לַעֲבוֹד הָאָרֶץ. בְּיוֹמֵי דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא הֲווֹן מַשְׁקִין דִּיקְלַייָא בִּכְנִישְׁתָא חַדְתָא וְחָֽרְוָותָה.

Traduction

On a enseigné que R. Yossé ben Kifar dit au nom de R. Eliezer ben Shamoua: selon Shammaï, on peut arroser une branche et l’eau qui en découle mouille le tronc; selon Hillel, on peut directement arroser soit le tronc, soit la branche. Chez R. Yanaï, on arrosait le tout à plein seau; l’on agissait de même chez R. Isaac bar Tablaya et chez R. Hiya b. Aba ou R. Judan bar Gouria, au point que l’eau mouillait les racines. -Mais est-il permis de s’adonner ainsi à la culture? (la question reste sans réponse). Au temps de R. Hiya bar Aba, on arrosait les palmiers, après avoir attaché ensemble toutes les branches en forme de balai.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא (פ''ק):

משקה. הוא את הנטיעות עד ר''ה לב''ש על הנוף והמים יורד לעיקר וב''ה וכו' ומתני' אתיא כב''ה:

משקה בסלא. בסל ולשנות בשביעית משאר השנים עשו כן:

ועדר. כלומר שהיה נוהג ג''כ לעדור בגפנים והיה אומר וכי בכך מתכוין לעבודת הארץ הוא:

בכנישתא. כמו בכניתתא מל' כנתא דפרי בסל חדשה והיתה נקובה בחורין חורין ולשנות בשביעית היו נוהגין כן:

סָכִין אֶת הַפַּגִּין כו'. אֲנָן תַּנִּינָן סָכִין אֶת הַפַּגִּין תַּנָּיֵי דְבֵי רִבִּי וְאֵילּוּ הֵן פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שְׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתִין רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָה דְתַנָּיֵי דְבֵית רִבִּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהָקֵל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהַחֲמִיר.

Traduction

L’enseignement disant que l’on enduit les figues hâtives d’huile a été ainsi expliqué par Rabbi: on appelle figues hâtives celles de la 6e année (non mûres) qui sont restées à l’arbre jusque dans la 7e année (non au-delà). Au contraire R. Eliézer (n’admettant pas cet avis) se conforme à la Mishna ordinaire; mais, selon R. Yohanan, on adopte l’explication de Rabbi. Selon R. Eliézer, l’avis qu’exprime ensuite R. Juda est un allégement (de pouvoir l’enduire l’an 7e, lorsqu’on n’en a pas l’habitude); selon R. Yohanan, l’avis de R. Juda est une aggravation (puisque, selon Rabbi, il ne s’agit pas de la 7e année).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אנן תנינן. ברישא דמתני' סכין את הפגין בערב שביעית אבל תנאי דבית רבי לא היו שונין כן אלא ואלו הן פגי ערב שביעית כו' כלומר שהיו שונין בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית שסכין אותן כמו אלו פגין שנשנו ברישא דמתני':

ר' אלעזר. שונה במתני' דלא התירו אלת בפגי ערב שביעית עצמן ולדידיה לא בא ר' יודה אלא להקל דאסיפא פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאמר דמקום שלא נהגו לסוך סכין ור' יוחנן היה שונה כתנאי דבית רבי ור' יודא להחמיר הוא בא דקאמר במקום שנהגו לסוך אין סכין ולת''ק לעולם סכין:

Shvi'ite

Daf 5a

משנה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבָר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִילָּה כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִים כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אֲפוּנִים הַגַּמְלוֹנִים שֶׁתִּירְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

Traduction

Du riz, ou millet (45)''Ainsi le traduit Rashi dans (Ez 4, 9);'', du pavot (46)V. le même à (Rosh hashana 13b). et de la graine de lin (47)Cf. (Shabat 2, 2.), qui ont pris racine avant le nouvel an, doivent être rédimés lorsqu’ils sont recueillis après le nouvel an comme des produits de l’année précédente (pour les dîmes de 2e année ou la 5e pou des pauvres à la 3e ou 6e), et il est permis alors de les rentrer en grange (48)Ils ne sont pas soumis aux lois sur la sainteté de la 7e année.; s’ils n’ont pas pris racine auparavant, il n’est pas permis de les rentrer, et on les traite comme des produits de la 7e (c’est-à-dire qu’ils en sont dispensés comme devant être abandonnés à tout venant), et tout dépend de l’époque d’enracinement. R. Simon Shezori (52)''Ce nom, selon Guisius, est celui des habitants de Schezor, place forte située sur la rive méridionale de l'Oronte, entre Epiphanie et Antioche, au dire des géographes arabes, Edrisi et Abulféda. Ceci serait contraire à l'étymologie proposée par Maïmonide dans sa préface: il explique le mot schezori par '''' tisserand en soie '''', en donnant à le sens de tordre.'' dit: on procède de même (c’est-à-dire, on fait dépendre du germe) pour la fève égyptienne, que l’on a semée en principe pour en tirer des semences (et non pour les manger). Il en est de même, dit R. Simon pour les gros pois (53)Cf. (Kilayim 3, 2.). Toutefois, dit R. Eliézer, pour ces derniers, l’on impose la condition qu’ils aient des cosses avant le nouvel an.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האורז. ריזש''ו בלע''ז:

ודוחן. מי''ל:

והפרגין. הוא מין מלא זרע כעין הרימון והזרע שלו מקשקש בתוכו כמו השומשמין:

והשומשמין. כמין זרע ארוך סינלינ''ה בלע''ז ובערבי סומסו''ם:

שהשריש לפני ר''ה. בשאר מינין יש שהלכו בהן אחר השליש כגון תבואה וזיתים ואילן בתר חנטה ובירק בתר לקיטה אבל אלו מתוך שאין מתלקטין אלא מעט מעט היום מעט ולמחר מעט ונותנן בגורן ונמצאו חדש וישן מתערבין זה עם זה ואי אפשר להלך בהן אחר הלקיטה לפיכך אזול רבנן בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי זורעין אותן בבת אחת:

מתעשרין לשעבר. לפי מעשר השנה שעברה אם מעשר שני כגון שנה ראשונה ושנייה ורביעית וחמישית של שמיטה ואם מעשר עני כגון שנה שלישית וששית:

ומותרין בשביעית. אם היתה שנת הששית והשרישו לפגי ר''ה של שביעית מותרין כן ואין בהן קדושת שביעית:

מתעשרין לשנה הבאה. כפי מעשר שנה הבאה שהיא שנת הלקיטה לפי שבאותה שנה השרישו ואם היתה שנת שביעית אסורין הן כדין פירות שביעית ואין מתעשרין כלל:

מתני' פול המצרי. פאזול''י בלע''ז:

שזרעו לזרע בתחלה. דעתו היה להוציא ממנו הזרע לזריעה ולא לאכילה:

כיוצא בהן. כאורז ודוחן דאזלינן ביה בתר השרשה בין למעשרות בין לענין שביעית אבל אם זרעו לירק אזלינן ביה בתר לקיטה כירק:

הגמלונין. הגסין:

משתרמלו. משהוקשו קליפתן ונעשה כמין כיס כמו תרמילו של רועה הוא הכיס שלו:

הלכה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן כו'. בְּפֵירוֹת הִילְּכוּ אַחַר שְׁלִישׁ וּבְאוֹרֶז אַחַר הַשְׁרָשָׁה וּבְיֶרֶק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מְנַייִן שֶׁהִילְּכוּ בְּפֵירוֹת אַחַר הַשְּׁלִישׁ. מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מִגָּרְנְךָ וְלֹא כָל גָּרְנְךָ מִיִּקְבֶךָ וְלֹא כָל יִקְבֶךָ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרַע וּמַצְמִיחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִזְרַע וּמַצְמִיחַ. מֵעַתָּה שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁעָבָר וּשְׁלִישׁ הַשֵּׁנַי לָבוֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵחַג הַסּוּכּוֹת מַה חַג הַסּוּכּוֹת לָבוֹא וְאַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ לְשֶׁעָבָר וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְזֶה לָבֹא אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לְשֶׁעָבָר.

Traduction

Pour les produits importants (blé, huile ou vin), on regarde si un tiers a poussé; pour le riz, la dîme est due après que la semence a eu des racines enfin, les légumes verts ne sont interdits à la consommation qu’après l’achèvement de la cueillette. -Comment sait-on que, pour les produits importants, il faut un tiers? -On le déduit du verset: en rentrant les récoltes de ta grange (blé) et de ton pressoir (vin) (Dt 16, 13); les termes du verset indiquent qu’il s’agit d’une partie de la récolte digne d’être mise en grande. -Mais pourquoi cette partie ne peut-elle pas être inférieure au tiers? -C’est que, dit R. Zeira, il est écrit (Dt 14, 22): tu prélèveras la dîme sur tout le produit de ta semence; il s’agit évidemment là d’une semence qui a commencé à croître, et si la croissance n’avait pas atteint au moins le tiers, elle serait nulle. -S’il en est ainsi, pourquoi ne pas rédimer le premier tiers (avant le nouvel an) pour le passé et l’autre tiers après cette époque, lorsqu’il aura poussé? -R. Yohanan répond: on se dirige en cela d’après l’accomplissement de la fête des Tabernacles dont il est question dans ce verset; or, comme l’on y parle de cette fête sous la forme du passé, bien qu’il s’agisse de l’avenir (puisqu’elle a lieu après le nouvel an de la 8e année), de même l’application du prélèvement de la dîme sur les produits se rapporte au passé, mais n’a lieu qu’à l’avenir, lors de l’achèvement de la récolte.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בפירות הילכו אחר שליש. כלומר יש שהילכו בהן אחר שליש בישולן שהוא עונת המעשר שלהן כגון תבואה וזיתים ובאורז וכו' כדפרישית במתני':

מגרנך. משמע אפילו לא נגמר כולו ולא כל גרנך:

מעתה. נימא אפילו לא נגמרו אלא פחות משליש ביש לן יתחייבו במעשרות:

את כל תבואת זרעך. והו''ל למיכתב את כל תבואתך אלא ללמד דבר שכשזורעין אותו מצמיח והיינו אם הביא שליש לכך נאמר זרעך:

מעתה. ופריך אכתי נימא דאף דלמדנו דמשהביא שליש כבר הגיע לעונת המעשר וא''כ אותו השליש הראשון יתעשר לשעבר לפי מעשר שנה שעברה שנגמר בישולו עד שליש ושליש שני כלומר ומה שנגמר אח''כ בשנה שאח''כ יתעשר לבא כפי אותה שנה הבאה ואמאי הילכו הכל אחר שנה שעברה שהביא שליש הראשון:

אמר רבי יוחנן מחג הסוכות. כלומר מקרא דכתיב ביה בחג הסוכות למדנו זה דהכל הולך אחר לשעבר דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכי מה ענין לשמיטה בחג הסוכות שהוא מקץ שבע שנים והלא בשמינית הוא אלא לומר לך:

מה חג הסוכות לבא ואת מהלך בה לשעבר. כך ואילו וכו' כלומר כמה שנאמר בחג הסוכות דכתיב ביה וחג האסיף בצאת השנה ואסיף קציר הוא וגמירי דכל תבואה הנקצרת בחג הסוכות בידוע שנגמרה שליש לפני ר''ה וקרי ליה בצאת השנה אלמא שהיא לפי השנה שעברה והלכך נמי הכתוב הראשון מתפרש כך דתבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר''ה אתה נוהג בחג הסוכות שהוא בשמינית מנהג שביעית ומכאן הוא נלמד דהכל הולך אחר שליש הראשון הן לענין מעשר והן לענין שביעית:

5a אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּשֶׁנִּטְּעוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם הָא אִם לֹא נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי שָׁנָה שְׁלֵימָה עָֽלְתָה לֹו וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ וְאִין כֵּנִי וַאֲפִילוּ נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַיי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.

Traduction

R. Aba bar Mamal dit en présence de R. Zeira: on vient de dire que l’on peut manger les fruits après le 15 Shevat, lorsque la plantation a précédé le nouvel an d’un mois, et c’est interdit si l’espace de temps est moindre. Comment donc se fait-il qu’au premier cas les 30 jours équivalent à un an et non dans le second cas? En effet, répliqua-t-on, pourquoi suffit-il d’attendre le 15 Shevat; si même la plantation a eu lieu juste un mois avant le nouvel an, l’interdiction devrait subsister jusqu’au mois précédant le nouvel an (ou tout devrait dépendre de la date du 15 Shevat). -En somme, quelle est la règle s’il y a plus d’un mois? -Une fois que l’année de l’arbre est commencée, dit R. Mena, il faut l’achever (sans se préoccuper de l’année religieuse, mais en se réglant d’après l’année agricole).

Pnei Moshe non traduit

נראין הדברים בשנטעו לפני ר''ה ל' יום. כלומר שלא תטעה לומר דהואיל וט''ו בשבט ר''ה לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליו ג' שנים עדיין אסור משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליו ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטען פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אינן נחשבין לשנה ומנינן ליה שני ערלה מר''ה עד ג' שנים ויהיו ג''כ הפירות אסורין עד ט''ו בשבט הלכך קמ''ל דהא לא אמרינן אלא נראין הדברים שאמרנו דוקא בשנטעו לפני ר''ה ל' יום והן נחשבין לו לשנה דבהא הוא דאסרו הפירות משום ערלה עד ט''ו בשבט:

הא אם לא נטעו ל' יום לפני ר''ה. אלא בפירות לא אמרינן דיהו הפירות נאסרין עד ט''ו בשבט של שנה הרביעית כדמסיק הטעם איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה כלומר בוא וראה דמכיון שעברו ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהו עוד אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:

אמר לו ואין כיני. אי הכי דבדאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא בגוונא דלא עברו ג' שנים שלימות כ''א ב' שנים ול' יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט ולא יותר מעתה תקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן ואפילו אם נטעו ל' יום לפני ר''ה יהא אסור עד ל' יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט דג' שנים שלימות בעינן מיום אל יום ואימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית דלפעמים אף שעברו ג' שנים והיינו ב' שנים עם אותן ל' שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפילו כן אסורין כל שנה הרביעית עד ל' יום לפני ר''ה של שנת הרביעית דאז הן ג' שנים מיום אל יום:

מאי כדון. והשתא מ''ט דאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ר''ה של שנת השלישית שהיא רביעית מהל' יום:

א''ר מנא. היינו טעמא דמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו וכמו שעברו ג' שנים מיום אל יום דמי ודי בזה שנחמיר לאסור מר''ה שלאחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט ותו לא מחמרינן. וגרסינן להא לקמן (בפ''ק דר''ה בהלכה ב') וכתוב שם בדברי ר' בא בר ממל איתא חמי שנה שלימה לא עלתה לו וט''ס הוא וצ''ל עלתה לו כמו שכתוב כאן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source